<h1>פסקי ריא"ז — ע"ז</h1>
<h2>דף כז:</h2>
אין מקדישין ואין מחרימין ב... קדשי בדק הבית בזמן הזה. ואם הקדיש או העריך או החרים הרי הן אסורין. והנהנה מהן [מעל. וכיצד יעשה] יפדם בדבר מועט. שאפילו הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה הרי הוא מחולל. ולכתחילה צריך לחלל בדבר חשוב כמעט. מעשה באחד [שהקדיש] ואמרו לו חכמים שיטול ארבעה זוזים ויחלל [ההקדש] עליהם וישליך ארבעה זוזים בנהר והנכסים מותרים. וכן מבואר בפרק המקדיש [ערכין כ"ט ע"א]. ונראה בעיני שהוא הדין במקדיש בזה"ז לבית הכנסת, אע"פ שהוציא מפיו לשון הקדש, אם לא היה לבו אלא על בית הכנסת או על שאר חפצי שמים הרי זה לא נאסר, שאין נדר חל אלא כפי מחשבת לבו. והרי זה לא היה לבו לקדשי בדק הבית וקורא אותו הקדש [מפני] שהוא חפצי שמים כמבואר בקונטרס הראיות.
<h2>דף ל:</h2>
אע"פ שאמרו המשתחוה לבע"ח לא אסרו להדיוט, אם החליפן בע"ז אסורין, שכל חליפי ע"ז אסורין שנאמר והיית חרם כמוהו. אבל חליפי חליפין מותרין, כמבואר בקונטרס הראיות.
